יום ה', כד’ בסיון תשע”ט
דף הבית איגרת שבועית גלריות תמונות שילוב פרויקט הזנה חדר מורים יצירת קשר
"ובנימה אישית אני מצדיעה לגברת גורן, שהוכיחה לכולם ששילוב גם של לקויות קשות ומורכבות הוא לא מילה ריקה מתוכן של מספר יפי נפש, שלא מבינים מהחיים שלהם, אלא מציאות, שניתן לימור אותה, לעצב אותה, ולפתח אותה לכיוונים מבטיחים, אם רק יש רצון, נכונות, השקעת מאמץ בעשייה וכן." השופטת בדימוס גב' דליה דורנר ...

ועדת דורנר לבחינת השילוב בחינוך המיוחד הדין והחשבון הסופי של וועדת דורנר הוגש למשרד החינוך ב-29/1/09. הדו"ח מכיל 4 פרקים. הפרק הראשון מציג את הרקע המשפטי, שרובו הגדול נסקר כבר במסגרת אתר זה. הפרק השני מתאר את תמונת המצב של החינוך המיוחד במדינת ישראל וזאת בהתבסס על נתונים, שהוגשו לוועדה ע"י משרד החינוך עצמו. הפרק השלישי מסכם את הטענות, שהועלו בפני הוועדה, ואילו הפרק הרביעי והאחרון מציג את ממצאי הוועדה, מסקנותיה והמלצותיה. מן הראוי להדגיש, כי וועדת דורנר הוקמה על מנת לבדוק את מדיניות משרד החינוך בכל הנוגע לטיפול בכל הילדים בעלי הצרכים המיוחדים, ומכאן שמסקנותיה והמלצותיה מתייחסים בין השאר גם לילדים בעלי הצרכים המיוחדים, שנמצאים במסגרות הפיזיות הנפרדות של החינוך המיוחד. ברם מכיוון שאתר זה עוסק בנושא השילוב בלבד, הרי שההתייחסות במסגרתו למסגרות הפיסיות הסגורות של החינוך המיוחד תיעשה אך ורק אם יש בה כדי לשפוך אור או לתרום ידע באשר לסוגית השילוב. נקודה נוספת, שחשוב להדגיש היא שנושא השילוב מהווה נדבך מרכזי הן מדיוני וועדת דורנר והן מהדו"ח הסופי שלה, כך שבסיכומו של דבר הדברים, שייכתבו באתר זה משקפים למעשה את החלק ההארי מדו"ח הוועדה. ונעבור עתה לדבריה של הגברת אנה גורן, מנהלת בית הספר "יד למורה" בירושלים, שהציגה בפני וועדת דורנר מודל חינוכי ייחודי המשלב מזה 11 שנה בהצלחה ניכרת ילדים אוטיסטים בתפקוד בינוני ונמוך במערכת החינוך הרגילה. דבריה של הגברת אנה גורן-ועדה חמישית המודל המופלא, שהוצג ע"י הגברת גורן, מעיד על חשיבותו ותרומתו הרבה של השילוב הן לילדים המשולבים והן לילדים הרגילים וזאת בהתייחס למקרים לא פשוטים של אוטיזם בתפקוד נמוך ובינוני. א)השורה התחתונה- זה מצליח!!: כאשר החלו בפרוייקט הנ"ל לפני 11 שנה הגברת גורן הייתה סקפטית לגבי סיכויי ההצלחה, שכן היא סברה, שהילדים בעלי הצרכים המיוחדים עם קשיים תפקודיים כה מורכבים ילכו לאיבוד במסגרת החינוך הרגילה. ברם, לאחר 11 שנות פעילות ניתן לסכם ולומר, שזה מצליח ובגדול. אומנם היו הרבה קשיים ומשברים, אבל בסיכומו של דבר התוצאה היא ברורה וחד משמעית. העובדה ,שלומדים בבית הספר הזה 39 תלמידים אוטיסטים בתפקוד נמוך ובינוני מתוך 210 תלמידים בסך הכל (19%), מעצימה וממחישה עוד יותר את גודל ההישג (אין מדובר בשילוב ספוראדי של ילד אחד או שניים אלא בשילוב קבוצה גדולה מאוד של ילדים בעלי צרכים מיוחדים עם קשיים התפתחותיים משמעותיים).ב)טעויות, שנעשו לאורך הדרך: במשך 3 השנים הראשונות הפרויקט הנ"ל נתקל בקשיים רבים בשל העובדה, שכל הילדים (הן המשולבים והן הרגילים) למדו יחד באותן כיתות ללא כל הפרדה. במצב מעין זה אף אחת מהקבוצות לא קיבלה את מה שהיא זקוקה לו. כמו כן אומצה גישה פסולה, שאומרת, שהחינוך הרגיל למעשה עושה טובה לחינוך המיוח,ד בכך שהוא מאפשר לתלמידיו להשתלב בתוכו, וכפיצוי נתנו לילדים הרגילים יום לימודים ארוך והבטיחו להוריהם כיתות קטנות. שתי הטעויות הללו גרמו למשבר עמוק, שכמעט טרפד את הפרויקט במלואו, שכן ההורים לילדים הרגילים החלו להביע התנגדות לשילוב, שלכאורה, פוגע בילדיהם. כתוצאה מהטעויות הללו והמשבר, שנוצר בעקבותיהן שונתה הגישה, והדבר בא לידי ביטוי בהיבטים הבאים:1)השילוב הוא לא מטרה בפני עצמה אלא אמצעי בשביל לעזור, לשפר ולהעלות את איכות החיים של כל התלמידים בהיבטים הלימודיים והחברתיים, ולכן אין להסתפק רק בהשמה פיזית של הילדים בעלי הצרכים המיוחדים במסגרת הרגילה אלא גם לחשוב כיצד לשלב על מנת להביא לתוצאות האופטימאליות הטובות ביותר לכל הצדדים.2)הגישה חייבת להשתנות מגישה פילנתרופית (אנו עושים לכם טובה) לגישה שאומרת, שכל הצדדים מרוויחים מהעסקה הזו, ומה שנותר הוא לחפש את הנתיב הנכון על מנת להפוך זאת למציאות חיה ובועטת. במילים אחרות, השילוב כשלעצמו אין בו כל ערך, אם לא משתמשים בו נכון כדי להביא לתוצאות הרצויות. השימוש הנכון בכלי השילוב הוא המפתח, שיקבע את סיכויי הצלחתו בשנים הבאות.הטעויות הללו הביאו את בית הספר להפיק את הלקחים הנדרשים כעבור 3 שנים מהפעלת הפרויקט, לשנות גישה ולהפריד את הכיתות לכיתות רגילות ולכיתות תקשורת. אם נשלב דברים אלה, אם מה שאמר הרב פוירשטיין לפני כן, הרי שניתן לומר, שבית הספר עבר מגישת שילוב מלא מבחינה פיזית, אך ריק מתוכני שילוב אפקטיביים לגישה של שילוב מוגבל מבחינה פיזית אך יותר מלא מבחינת עומק התכנים, שנוסכים לתוכו והתועלת שצומחת מכך. אין ספק שבשל מורכבות הקשיים של התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים לא היה מנוס, אלא לבחור בגישה זו, שאיננה מתאימה בהכרח לבעלי צרכים מיוחדים ברמה תפקודית יותר גבוהה.ג)אז כיצד מתבצע השילוב, אם הכיתות הן נפרדות?:ההפרדה היא לא הפרדה הרמטית וקשיחה באופן כזה שמונע מגע וקשר בין התלמידים הרגילים לתלמידים בעלי הצרכים המיוחדים. אז כיצד הדבר בא לידי ביטוי בשטח?1)הילדים הרגילים והילדים בעלי הצרכים המיוחדים לומדים ביחד בתחומים לא קוגניטיביים, שמהם כולם מפיקים תועלת הדדית,למשל, מוסיקה, מחול וחקלאות.2)פעילויות משותפות: כל הילדים משתתפים ביחד בכל פעילויות התרבות, הטיולים וכן שיעורי השחייה. כמו כן נוהגים גם לערוך מפגשים בין כיתה רגילה לכיתת תקשורת.3)כאשר ילד בעל צרכים מיוחדים יש לו יכולות מסוימות בתחום מסוים (למשל אנגלית), אז אין מניעה מלהכניסו לשיעור בכיתה הרגילה. הובאה אף דוגמא לילד בעל צרכים מיוחדים מכיתה ו', שמשמש חונך לילדים רגילים מכיתה א' כדי להמחיש שגם לילדים בעלי צרכים מיוחדים, יש נקודות חוזק, שניתן לנצלן לתועלת הכלל, והם אף זוכים להערכה והערצה על נקודות חוזק אלה מכל התלמידים, דבר שמשפר את הביטחון העצמי שלהם.4)לפעמים אף מתקיימים טיפולים זוגיים של שני ילדים, אחד רגיל ואחד בעל צרכים מיוחדים.לסיכום נקודה זו, העובדה שבבית הספר יש תלמידים רגילים ותלמידים בעלי צרכים מיוחדים מאפשרת לשילוב לקבל צורות רבות, שונות ומגוונות, באופן שמתאים ועוזר לכולם. "אנחנו יכולים לעשות כל מיני דברים...יכולים לשלב ילד מכיתת תקשורת בתוך כיתה רגילה, אם זה מתאים לו באותו מקצוע, שמתאים לו. אנחנו יכולים לעשות כיתה עם כיתה, כשמתאים, אנחנו יכולים לעשות....ילד מכיתת חינוך מיוחד עם ילד מכיתת חינוך רגיל. אנחנו יכולים להזמין ילדים מכיתת חינוך רגיל באופן קבוע לתוך כיתה של ילדים מחינוך מיוחד.....כלומר, כל המשחקים אפשריים".ד) מדוע השילוב תורם לילדים המשולבים יותר מאשר השהות במסגרות החינוך המיוחד?: הגברת גורן מביאה בפנינו דוגמאות, כיצד השילוב עזר להורים באופן ממשי להתגבר על מכשולים ולהתמודד בהצלחה עם קשיים, שבהם הם נתקלו במגעם עם הקהילה והחברה, שבתוכה הם חיים. התרומה של השילוב במסגרת החינוכית הרגילה, לדעת הגברת גורן, היא מכרעת, שכן המחויבות לנורמה יותר גבוהה בחינוך הרגיל מאשר בחינוך המיוחד. מחויבות זו מעלה את רף הדרישות אף מבעלי הצרכים המיוחדים, ובכך בסופו של דבר מביאה גם להישגים ממשיים.התרומה של השילוב בולטת לעין מבחינה עובדתית ובאופן הברור ביותר, כאשר דנים בנושא ההוסטלים. העובדות מורות על כך, ש-80% מהילדים, שנמצאים בחינוך המיוחד, מושמים ע"י המשפחות בהוסטלים בהגיעם לגיל 21. המשפחות מרגישות במקרים הללו, שהן לא מסוגלות להכיל את הילד בתוכן, ובשל כך שמות אותו בהוסטל. הטיפול בהוסטל עבור ילד אחד עולה למדינה 11,000 ₪ בחודש. מצד שני הנתונים העובדתיים מצביעים גם על כך שמתוך 63 הילדים המשולבים בבית הספר "יד למורה" לאורך כל שנות פעילותו רק שניים (3%) הוצאו להוסטל, ואילו השאר נשארו אצל המשפחה. נתונים חד משמעיים אלה מצביעים על כך ששילוב איכותי בבית הספר מסייע בסופו של דבר הן לשילוב בקהילה ובחברה, והן מסייע רבות למשפחה, כך שתוכל להכיל את הילד בקרבה ולא להעביר אותו למוסדות של המדינה, שעלות הטיפול בהם היא גבוהה במיוחד. גם כאשר בוחנים את הסוגיה הזו במישור התקציבי בלבד, הרי שמדובר בהשקעה כדאית, שחוסכת למדינה בטווח הרחוק כספים רבים בכך שהיא מחנכת את בעלי הצרכים המיוחדים לעצמאות ואוטונומיה מרבית במקום לתלות ונזקקות תמידיים.ה)מהי התרומה של השילוב לילדים המשולבים?: ע"פ הגברת גורן חלק מהילדים המשולבים יוצאים עם ידע, המאפשר להם לזהות אותיות ומילים, וחלקם אף קוראים טקסט. הם אומנם לא מגיעים לרמה האקדמית של הילדים הרגילים, אך עדיין הם רוכשים מיומנויות לימודיות מסוימות. מן הראוי להעיר את ההערה הבאה בהקשר לנקודה זו: ההשוואה בין ההישגים הלימודיים של התלמידים הרגילים לבין אלה של התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים, איננה הוגנת כלל ועיקר!!! אף אחד לא מצפה שילד עם צרכים מיוחדים מורכבים יגיע אי פעם לרמתו של ילד רגיל מתוקף הנסיבות. השוואה מאוזנת ונכונה תהיה בין ההישגים הלימודיים של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, שנשארו בחינוך המיוחד לבין אלה באותה רמת תפקוד,ששולבו בחינוך הרגיל. בהתייחס לפן המחקרי התוצאות מהשוואה זו אינן חד משמעיות וזאת בניגוד לפן החברתי, שמגלה, כי ילדים משולבים פיתחו כישורים חברתיים רבים יותר מאלה שנותרו בחינוך המיוחד.ו) ומה עם הילדים הרגילים והישגיהם הלימודיים?: אחד החששות הגדולים של ההורים לילדים הרגילים הוא שהילדים בעלי הצרכים המיוחדים יפגעו בהישגיות של ילדיהם או לחילופין יורידו את רמת הלימודים. הגברת גורן מציגה עובדות חד משמעיות, שנותנות תשובה ברורה לחששות אלה, ומהן עולה שהישגי התלמידים הרגילים בבית הספר הזה היו מעל הממוצע הארצי: "אנחנו מעל אותו רף שמתפרסם בשלוש השנים האחרונות".ז) ומה מרגישים הילדים הרגילים ביחס ילדים המשולבים?: בהקשר לנושא העידה יו"ר הוועדה, כבוד השופטת דליה דורנר לאחר ביקור שערכה בבית הספר הזה. לדברי דליה דורנר הילדים הרגילים היו מלאי שמחה להכיר את הילדים המשולבים, וכן עזרו וסייעו להם רבות בכל מה שנדרש. לדברים אלה הוסיפה ואמרה הגברת גורן, שבדרך זו אנו מחנכים אותם להיות אנשים טובים יותר, שעוזרים לזולת, וכן בפועל הם הראשונים, שניגשים לעזור ולסייע. ברצוני להוסיף ולהדגיש בהקשר לנושא זה, כי מחקרים רבים נערכו בחו"ל באשר לתרומת הילדים המשלבים להצלחת השילוב, והמסקנה, שעולה מכולם היא שהילדים הרגילים עוזרים ומסייעים לשילוב לא פחות מאשר הצוות החינוכי של המורות והגננות. שילוב מעין זה נקרא "הוראת עמיתים" והוא רווח מאוד בעולם המערבי המפותח. הילד הרגיל מקבל סיפוק רב, צובר נקודות זכות וחש גאווה גדולה מאוד מעצם הנתינה והתרומה שלו לילדים המשולבים. העזרה והנתינה חשובים מאוד לא רק למקבל אלא גם לנותן עצמו. בדרך זו כל הצדדים יוצאים נשכרים.ח) אז אם המודל הזה הוא כזה מוצלח, אז מדוע הוא יחיד במינו בכל הארץ?: התשובה לשאלה זו קשורה לנושא המשאבים התקציביים המוגבלים. בית הספר הזה לא יכול היה להרים את הפרויקט הזה ללא סיוע של גופים התנדבותיים, שעזרו להעמידו על הרגליים ולהופכו למקור גאווה, השראה, לימוד ומחקר גם בזירה הבינ"ל. מילים אחרות, מכיוון שמדינת ישראל לא משקיעה מספיק כספים ותקציבים בנושא השילוב, הרי שרק בית ספר, שיש לו גישה למשאבים מחוץ לתקציב המדינה מסוגל להעמיד פרויקט מעין זה. להלן הציטוטים הרלוונטיים, הממחישים את הנקודה הזו:ענת קסוטו (מאלו"ט): "אני חושבת....כי הרי לרוב בתי הספר בארץ, אין את המשאבים העומדים לרשותך בשביל מחר בבוקר מה שנקרא לקחת חצי מהכיתות להפוך אותן לכיתות (תקשורת)".אנה גורן:"במשאבים אני מודה לאלו"ט, שעוזרים לנו, ואנחנו התמחינו בשנור, בגמ"ח, קול העיר".יו"ר דליה דורנר: "מה שאני אעשה בוועדה שלי, התמחות בשנור, כל המדינה מתמחה".ובנימה אישית אני מצדיעה לגברת גורן, שהוכיחה לכולם ששילוב גם של לקויות קשות ומורכבות הוא לא מילה ריקה מתוכן של מספר יפי נפש, שלא מבינים מהחיים שלהם, אלא מציאות, שניתן לימור אותה, לעצב אותה, ולפתח אותה לכיוונים מבטיחים, אם רק יש רצון, נכונות, השקעת מאמץ בעשייה וכן.... תקציבים ראויים מטעם המדינה לצורך כך (גמילות חסדים משדרת שעושים לנו טובה מלפנים משורת הדין, בשעה שהשקעה תקציבית של המדינה בנושא השילוב היא זכות יסוד מתוקף חובה חקוקה ולא טובה פילנתרופית) .